גזר דין בתיק פ"ל 2841-10-09

הנאשם הורשע על פי הודאתו בעובדות כתב האישום בעבירות של נהיגה בזמן פסילה, עבירה לפי סעיף 67 לפקודת התעבורה (נוסח חדש) התשכ"א, 1961; נהיגה ללא רישיון נהיגה תקף, עבירה לפי סעיף 10 לפקודת התעבורה; שימוש ברכב ללא פוליסת ביטוח בת תוקף, עבירה לפי סעיף 2 לפקודת ביטוח רכב מנועי (נוסח חדש) תש"ל, 1970.

לפי עובדות כתב האישום הנאשם נהג ברכב פרטי ביום 13.8.07 ברחוב נתנזון בחיפה וזאת למרות שהנאשם נפסל מנהיגה ב-5 הזדמנויות שונות בשנים 2004 ו-2005 וכאשר דבר הפסילה היה ידוע לנאשם אשר הגיש בקשות לחישוב הפסילות שניתנו עליו, בקשות שנדחו על ידי בית המשפט.

ביחס לנאשם הוגשו שני תסקירי שירות מבחן. בתסקיר המבחן הראשון מיום 17.5.11 מציין שירות המבחן כי מדובר בנאשם בן 41, גרוש ואב לילד בגיל 10 כאשר בנו נמצא במשמורת גרושתו המתגוררת ביקנעם.  הנאשם החל לעבוד לאחר שחרורו מצה"ל כמסגר, בכך הוא עוסק ב-15 שנים האחרונות במסגרת עסק עצמאי שפתח לעצמו.

עוד מציין שירות המבחן, כי הנאשם, ביוזמתו וטרם ההליך המשפטי, פעיל בעמותת "יד עזר לחבר" ותורם רבות לקהילה בהבאת מזון לבתי תמחוי ולבתי ילדים החיים מתחת לקו העוני ובנוסף מסייע גם בבית החם לניצולי שואה בעבודות שיפוץ וניקיון.

בשיחות עם הנאשם בשירות המבחן עולה, כי מדובר באדם המנהל חיים נורמטיבים ללא דפוסי חשיבה עבריינים, הוכיח תפקוד תקין במסגרות השונות, גילה אחריות כלפי עבודתו ומשפחתו. עם זאת, בכל הנוגע לנושאים הקשורים בנהיגה, התנהג באופן פורץ גבולות ובשיקול דעת מוטעה. שירות המבחן סבור כי התנהגותו זו קשורה ככל הנראה לצמצום והפחתה שרואה הנאשם במשמעות של שמירת החוק בכל הנוגע לעבירות תעבורה. שירות המבחן מציין כי חלק עם הנאשם את הדברים והאחרון ביטא, לטענת שירות המבחן, נכונות להשתתף בהליך טיפולי, במסגרת שירות המבחן, לשם קבלת כלים לשינוי דפוסי התנהגותו.

לאור מסקנות שירות המבחן, הומלץ להטיל על הנאשם צו מבחן לתקופה של שנה וכן צו של"צ בהיקף של 250 שעות וזאת בנוסף לעונשי פסילה, קנס ומאסר על תנאי.

בשים לב לעובדה ששירות המבחן לא התייחס לעונש מאסר מותנה שמשכו 12 חודשים התלוי ועומד כנגד הנאשם, התבקש שירות המבחן ליתן תסקיר משלים ובו התייחסות לעניין זה. הדיון נדחה אפוא לקבלת התסקיר המשלים.

בתסקיר השני, שהינו התסקיר המשלים מיום 25.10.11, מציין שירות המבחן, כי הנאשם השתלב בקבוצה טיפולית במסגרת שירות המבחן לעוברי חוק בתחום התעבורה, שירות המבחן מדווח על הגעה של הנאשם למפגשים, תוך שיתוף בתכנים אישיים והבעת מודעות בכל הנוגע לדפוסי התנהגות מכשילים שניכרו בהתנהלותו של הנאשם בכל הנוגע לנהיגתו.

שירות המבחן מציין, כי להערכתו המשך ההליך הטיפולי עשוי להוביל לשינוי מהותי בדרכי התנהגותו של הנאשם. באשר למאסר המותנה ממליץ שירות המבחן על הארכתו וכן חזר והמליץ בפני בית המשפט על הטלת של"צ והעמדת הנאשם במבחן. כמו כן, נקבעה לנאשם תוכנית של"צ מוצעת בלשכה לשירותים חברתיים בעיריית חיפה ככל שבית המשפט יאמץ את המלצת שירות המבחן.

אודה ולא אבוש כי התלבטתי רבות באשר לגזירת הדין בעניינו של הנאשם.

מחד, העבירות אותן עבר הנאשם הינן עבירות חמורות ביותר המצדיקות השתת עונש מאסר בגינן. כך גם גורסת פסיקתו של בית המשפט העליון. שכן, מדובר במי שנפסל במספר הזדמנויות על ידי בית המשפט, עונש מאסר מותנה מרחף מעל לראשו, וחרף זאת הרהיב עוז ואחז שוב בהגה, התנהגות שכל כולה אומרת זלזול בחוק ומבטאת פגיעה בשלטון החוק.

דברים אלה מתעצמים נוכח עברו המכביד של הנאשם המחזיק 48 עבירות קודמות, כאשר חלקן הניכר הן עונשי פסילה שהטילו עליו בתי המשפט, כאשר נהג ללא רישיון נהיגה ואשר פורטו בכתב האישום.

יוצא אפוא כי לפי שורת הדין, וזוהי גם עמדתו של מותב זה, שהיה מקום להחמיר עם הנאשם ולמצות איתו את הדין ולשולחו מאחורי סורג ובריח לתקופה ממושכת.

מאידך, חרף מדיניות הענישה הנוהגת המחייבת החמרה בעבירות כגון דא, שומה על בית המשפט, לבחון לעולם את מקרהו של כל נאשם הבא לפניו על פי נסיבותיו האישיות, ולבחון את הנסיבות נשוא העבירה שבפניו, תוך מתן תשומת לב לכל פרט הראוי להבחנה מהכלל הנוהג. בחינה זו היא שהביאתני לכלל מסקנה כי ראוי במקרה חריג ויוצא דופן זה לחרוג מהמדיניות הנוהגת ולא למצות את הדין עם הנאשם.

במקרה דנן, העבירות שעבר הנאשם שבגינן ניתנו עליו צווי פסילה הן מהשנים 2004 ו-2005. עונש המאסר המותנה הממושך שהטיל עליו בית המשפט ושאותו מבקשת המאשימה להפעיל, אף הוא במסגרת תיק שהוגש כנגד הנאשם בשנת 2005 ועל פי גזר דין שניתן ב-3.8.05.

מאז שנת 2005, עת נשפט הנאשם, לא נרשמו לחובתו עבירות תעבורה כלשהן, לרבות ובעיקר, עבירות מהסוג שבפניי.

לא זו אף זו, בחומר הראיות מצוי מזכר של אחד מעדי התביעה, השוטר רס"מ גיל רוב, המבקש ללמד סניגוריה על הנאשם, ומעיד עליו כי בחמש שנות היכרותו עם הנאשם, התרשם כי הנאשם מבין את משמעות העובדה שהינו פסול מנהיגה, ואינו נוהג ברכב (ראה נ/1).

עוד יצויין כי למרות חומרתן הרבה של העבירות אותן עבר הנאשם בתיק שבפני, ולמרות המאסר המותנה התלוי ועומד כנגד הנאשם, לא אצה לה הדרך למאשימה להגיש את כתב האישום נגדו. רק ביום 20.10.09, כלומר למעלה משנתיים מאז ביצע את העבירה שבפניי, הוגש כנגד הנאשם כתב אישום, ולכשהוגש מעצרו כלל לא התבקש, ולא הוטלה עליו כל סנקציה, חרף הסיכון שהמאשימה טוענת שנשקף מהנאשם, ועתה, בחלוף למעלה מארבע שנים מאז בוצעה העבירה, נטען למסוכנותו ולחובה להטיל עליו מאסר ממושך.

בנסיבות אלה, הופכת ההרתעה לעקרה, שכן הדין רואה חשיבות יתרה בהענשת החוטא בסמוך לביצוע העבירה, על מנת שאמון הציבור במערכת המשפט יישמר, ועל מנת להרתיע את הנאשם ודומיו מפני ביצוע העבירה בבחינת "למען יראו וייראו". ברם, הכיצד יעשה דין צדק ו'תיוצר' הרתעה הולמת, כאשר נאשם נותן את הדין על מעשיו בחלוף שנים רבות מאז ביצוע העבירה, וכאשר בתחילת ההליך לא ננקטות נגדו סנקציות מתאימות.